Baba Kama
Daf 16b
משנה: שְׁנֵי שְׁוָורִים תַּמִּים שֶׁחָֽבְלוּ זֶה אֶת זֶה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶן מוּעָדִין מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד. מוּעָד בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. תָּם בְּמוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָֽבְלוּ זֶה אֶת זֶה מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתַר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. 16b תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה יָפָה כְּלוּם אָמַר רִבִּי מֵאִיר עַל זֶה נֶאֱמַר וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוּדָה וְכֵן הֲלָכָה קִייַמְתָּה וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְלֹא קִייַמְתָּה וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְהַנְּבֵילָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת.
Traduction
Si deux bœufs, tam (d’habitudes paisibles), se sont blessés l’un l’autre, on fait l’estimation des dommages réciproques, et celui dont le bœuf a causé le dommage le plus considérable paie à l’autre la moitié de la différence (104)Si p. ex. le dommage de l'un est de 10 zouz et celui de l'autre de 50 z., doit une différence de 40 z., il sera dû 20 z. V. (Ketubot 13, 9).. Si les deux bœufs sont muadim (habitués à frapper avec les cornes), on paiera la différence entière. Si l’un des bœufs était un tam et l’autre un muad, le propriétaire du muad, s’il lui doit payer, son bœuf ayant causé le plus de dommage, paiera la différence entière; mais le propriétaire du tam, si c’est lui qui doit payer, ne paiera que la moitié de la différence. De même si deux individus se sont blessés l’un l’autre, celui qui a fait le plus grand dommage paiera la différence entière. Si un homme et un bœuf muad se sont blessés l’un l’autre, celui qui a fait le dommage le plus grand paiera la différence entière; si le bœuf qui a blessé l’homme est un tam, son propriétaire, si c’est lui qui doit payer, le dommage fait par son bœuf à l’homme étant plus grand que celui fait par l’homme, ne paiera que la moitié de la différence; mais l’homme, si c’est lui qui doit payer, paiera la différence entière. R. aqiba dit: même le propriétaire du tam, si son bœuf a fait à l’homme un dommage plus grand que celui fait par l’homme, paiera la différence entière. Si un bœuf (tam) de la valeur d’un maneh, a tué avec les cornes un autre bœuf valant le double, et que le cadavre n’ait aucune valeur, de demandeur prend le bœuf en paiement (de la moitié du dommage). R. Meir dit d’appliquer à ce cas les mots: ils vendront le bœuf vivant, et ils se partageront son argent (Ex 21, 35). R. Juda lui dit: il est vrai qu’en ce cas le défendeur doit payer la moitié du dommage; mais comme l’Ecriture ajoute: et ils se partageront le bœuf mort, elle parle d’un bœuf valant p. ex. 200 zouz, qui a tué un autre bœuf d’une valeur égale, et dont le cadavre vaut 50 zouz; le demandeur et le défendeur se partagent à parts égales le bœuf vivant et le mort.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משלמין במותר ח''נ. שמין מה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר ישלם מה שהזיק יותר את החצי:
מועד בתם משלם במותר נזק שלם. כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם:
אדם בתם משלם במותר נזק שלם. דאדם מועד לעולם:
ותם באדם משלם במותר ח''נ. דכתיב או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם דבשניהם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נ''ש:
ר''ע אומר וכו'. דדריש כמשפט הזה למאי דסליק קרא מיניה ובמועד איירי לומר דמשפט הזה לכל שור שנגח את האדם ואפי' הוא תם ואין הלכה כר''ע:
נוטל את השור. דהיינו ח''נ:
וכן הלכה. ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו ח''נ אבל אין זה שור האמור בתורה דקיימתה ומכרו את השור החי וגו' ולא קיימתה בדין זה לפרש וגם את המת יחצון:
ואיזה זה וכו'. בבבלי מפרש דפלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה בשבח נבילה היא כגון שבשעת מיתה לא היתה הנבילה שוה כלום ונתייקרה אח''כ דשוה להאכילה לכלבים או למוכרה לעכו''ם רבי מאיר סבר שבח נבילה דניזק הוי ולא שקיל בה מזיק כלום אלא נותן לו חצי נזקו והיינו דקאמר רבי מאיר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו כלו' שצריך לשלם לו חצי נזקו מדמי שור החי ואינו מנכה לו כלום בשביל השבח שהשביחה נבילה ור' יהודה סבר דחצי שבח נבילה דמזיק הוי וכשבא מזיק לשלם לניזק דמי חצי נזקו מנכה לו חצי שבח שהשביחה נבילה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין והיינו דקא''ל ר' יהודה לר''מ ולא קיימתה וגם את המת יחצון שצריך לחלק השבח שהשביח המת ושקיל ליה מזיק פלגא והלכה כר' יהודה:
הלכה: שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא כול'. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מְנָא הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי חֲבָלוֹ לְפִיכָךְ אִם מֵת הַשּׁוֹר אוֹ שֶׁהִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַשּׁוֹר בִּלְבַד. שׁוֹר שָׁוֶה מְנָא שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם הִכְחִישׁוֹ חֲמִשִּׁים זוּז. חָזַר הָאַחֲרוֹן וְחָבַל בּוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁלְּזָהָב. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי חֲצִי דֵינָר זָהָב. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם. הִשְׁבִּיחַ וַהֲרֵי הוּא יָפָה אַרְבַּע מֵאוֹת. שֶׁאִילּוּ לֹא נְגָחוֹ הָיָה יָפֶה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. הִשְׁבִּיחַ הַמַּזִּיק. אִם עַד שֶׁלֹּא עָמַד בַּדִּין הִשְׁבִּיחַ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת נִזְקוֹ. הִכְחִישׁ אֵין לוֹ אֶלָּא כִּשְׁעַת עֲמִדָתוֹ בְבֵית דִּין.
Traduction
''Si un bœuf (tam) de la valeur d’un maneh a tué avec les cornes un autre bœuf valant le double, est-il dit, et que le cadavre n’ait aucune valeur, le demandeur prend le bœuf vivant en paiement'' pour la moitié du dommage qu’il peut seul réclamer (105)Tossefta, ch. 3.. Aussi, comme le demandeur n’est remboursable que de cette façon (en nature), si le bœuf du défendeur meurt ensuite, ou s’il a diminué de valeur, le demandeur n’a droit qu’à ce bœuf (sans nul complément d’espèces pour parfaire la moitié de la perte). Si un bœuf valant un maneh a frappé (tué) un autre bœuf valant le double et fait perdre la moitié de sa valeur ou 50 zouz (106)Soit une perte de 25 zouz pour sa moitié., lors du procès, puis le second a blessé le premier de façon à réduire sa valeur de 75 zouz, le propriétaire du second paiera au premier 12 zouz et demi (ou la moitié du reste de dommage à sa charge). Si un bœuf valant 2 maneh (= 200 z.) frappe un bœuf d’égale valeur et lui fait perdre 50 zouz, puis l’animal reprend et augmente en profit jusqu’à valoir 400 zouz, de sorte que le défendeur argue que sa bête eût pu acquérir une plus-value supérieure, s’élevant jusqu’à 800 z., on ne tient pas compte de l’amélioration survenue avant le procès, et le dommage sera calculé d’après le moment où il est arrivé. Si l’animal continue à dépérir, on estime la perte d’après le moment de l’instruction du procès (dont le défendeur paiera la moitié). Voici, dit R. Ila, comment il faut compléter cet enseignement: se référant à l’amélioration du bœuf qui a frappé, si elle a lieu avant le jugement, on estimera le bœuf d’après sa valeur lors du dommage; s’il a perdu de valeur, on comptera au contraire d’après sa valeur lors du jugement (107)Fût-ce au-dessous de la moitié..
Pnei Moshe non traduit
גמ' שור שוה מנה. בספרי הדפוס חליפי טעות בכאן שכתוב שם בר פדייא וכו' ולא שייכא עד מתני' דלקמן יש חייב על מעשה שורו וכו' וכאן שייכא הני דיני אמתני' וכן נשתבשה הגי' בטעיות הרבה בספרי הדפוס וצריך להגיה כמו שהוא בתוספתא פ''ג. וה''ג שור שוה מנה שנגח לשור של מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את השור שהוא חצי נזקו:
שאין לו אלא חצי חבלו. לגבות משור המזיק והרי הוא שוה כך:
לפיכך. שאינו משתלם אלא מגופו אם מת שור המזיק או שהכחיש ואינו שוה חצי נזקו:
אין לו אלא אותו השור בלבד. ואינו צריך להשלים לו כפי שהיה שוה בשעת הנזק:
שור וכו'. האי קאי לפרושי המתני' דקתני משלמין במותר ח''נ:
הכחישו חמשים זוז. ומגיע לו עשרים וחמשה בעד חצי נזקו:
חזר האחרון וחבל בו. בראשון שלשה של זהב שהן ע''ה זוזים:
השני משלם לראשון חצי דינר זהב. כצ''ל שנים עשר זוזים וחצי שהן חצי נזק של מותר נזקו:
שור שוה מאתים וכו' והכחישו בחמשים זוז והשביח. הניזק והרי הוא יפה וכו' שאילו לא נגחו והכחישו היה משביח יותר ועד הכפל:
אין לו אלא בשעת נזקו. כלומר שאחר שעת נזקו אנו הולכין וצריך לשלם לו חצי נזקו כ''ה זוזים ולא מצי מימר ליה מאי אפסדתיך הרי עכשיו השביח משום דהניזק אמר ליה אילו לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז שהיה בייתר משביח ולקמיה מדייק על לישנא דאין לו:
הכחיש. הניזק מחמת מכת הנגיחה:
אין לו אלא כשעת עמידתו בב''ד בלבד. כלומר בזה הולכין אנו אחר שעת העמדת הדין שהנזק יותר גדול עכשיו משעת נגיחה וצריך לשלם לו ח''נ של שעת העמדה בדין דהניזק אומר ליה קרנא דתורך קיבורא ביה ומחמת מכת הנגיחה כיחש:
א''ר אילא כיני מתניתא השביח המזיק וכו'. לר' אילא קשיא ליה דקתני ברישא אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו וכו' דלא שייכא האי לישנא על השביח הניזק ונותן לו כשעת נזקו מיבעי ליה הילכך קאמר כן צריך למיתני בברייתא דעל השביח המזיק קאי:
אם עד שלא עמד בדין השביח המזיק. לא מצי הניזק מימר ליה תן לי חלק מהשבח לפי ערך חצי נזקי שהיה מגיע לי שהרי ברשותי השביח אלא אין לו אלא אותן עשרים וחמשה זוז כשעת נזקו:
כיחש. המזיק ואין לו לגבות ממנו חצי נזקו אין לו אלא כשעת עמידתו בב''ד שהרי מגופו הוא משתלם:
מָאי טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. אָמַר קְרָא וּמָֽכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. וּמַה מְקַייֵם רִבִּי יְהוּדָה וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן. מִיכָּן שֶׁזֶּה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק וְזֶה מַפְסִיד חֲצִי נֶזֶק.
Traduction
Sur quoi est fondé l’avis de R. Meir dans la Mishna? Sur ce qu’il invoque le verset (ibid.): Ils vendront le bœuf vivant, et partageront son argent (supposant le cadavre sans nulle valeur); selon R. Juda, au contraire, on suppose qu’en raison de l’expression suivante ''ils partageront aussi le mort'', ce dernier avait aussi une valeur lors de l’accident, qu’il a perdue depuis lors; cette nouvelle perte incombe à chacun d’eux, défendeur et demandeur (108)Cf. ci-dessus, (1, 3), fin..
Pnei Moshe non traduit
מ''ט דר''מ. אפלוגתייהו במתני' קאי:
וחצו את כספו. דמשמע בשאין הנבלה יפה כלום משתעי קרא וחצו את כספו של החי לזה מנה ולזה מנה:
ומה מקיים ר' יהודה וגם את המת יחצון. כלומר דאע''ג דדריש ליה מהאי קרא דבנבלה יפה נ' זוז משתעי וזה נוטל חצי החי וחצי המת וכו' מ''מ מאי אשמעינן קרא פשיטא דהכי הוא ומאי נ''מ איכא:
מיכן שזה מפסיד וכו'. כלומר דאשמעינן קרא דלפעמים שניהם מפסידין בהח''נ גופיה ופחת נבילה איכא בינייהו. והכי דרשינן לקרא אליבא דכל חד דר''מ סבר דקרא לא מישתעי בשהנבלה יפה כלום וגם את המת יחצון דריש ליה פחת שפחתו מיתה מחצין בחי שזה נוטל החצי וזה החצי ואם היה הנבילה שוה איזה דבר בשעת הנזק ופחתה אח''כ קודם העמדה בדין לא שייך המזיק כלל בהאי פחת אלא כולה דניזק הוי וצריך לקבל הנבלה כפי שהיתה שוה בשעת הנזק ואם אינו מגיע לח''נ משלים לו מהאי עד ח''נ ואין המזיק מפסיד כלום בפחת נבלה ור' יהודה דס''ל דקרא מישתעי בשהנבלה יפה איזה דבר ס''ל דפחת נבילה דמזיק הוי פלגא והכי דריש ליה וגם את המת יחצון להיזקן של שניהם שאם פחתה מפסיד זה החצי וזה החצי ומשלם לו זה הח''נ מפחת נבלה ועד ח''נ של שורו שהיה שוה בשעת הנזק והיינו דקאמר מיכן שזה מפסיד חצי נזק וכו' של הפחת נבלה שניהם מפסידין בה כל א' החצי:
Baba Kama
Daf 17a
משנה: שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֶף אַחַר שׁוֹר אַחֵר וְהוּזַּק. זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא בַסֶּלַע לָקָה הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן הַנִּיזָּק אוֹמֵר הַגָּדוֹל הִזִּיק וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא הַקָּטָן הִזִּיק. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד הַנִּיזָּק אוֹמֵר מוּעָד הִזִּיק וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא תָם הִזִּיק. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה. הָיוּ הַנִּיזָּקִין שְׁנַיִם אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטוֹן וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. הַנִּיזָּק אוֹמֵר הַגָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא קָטוֹן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד הַנִּיזָּק אוֹמֵר מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא תָם אֶת הַגָּדוֹל וְמוּעָד אֶת הַקָּטָן. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
Traduction
Si un bœuf en poursuit un autre, et qu’on trouve l’autre blessé, de sorte que le demandeur dit: ''c’est ton bœuf qui l’a blessé'', et le défendeur répond: ''il s’est blessé en se heurtant contre une roche'', le réclamant doit prouver son dire. Si 2 bœufs poursuivent un 3e, et les 2 propriétaires de ces bœufs disent l’un à l’autre: ''c’est ton bœuf qui l’a blessé'', ils sont tous deux acquittés. Si les 2 bœufs appartiennent à un seul propriétaire, tous deux sont hypothéqués pour le paiement du dommage. Si l’un de ces bœufs est petit (de peu de valeur), et l’autre grand, et le défendeur dit que le petit a causé le dommage; ou si l’un des bœufs est tam et l’autre muad, le demandeur disant que le muad a fait le mal (pour lequel on paie le dommage entier), et le défendeur dit que c’était le tam (entraînant la moitié de la perte), le réclamant devra prouver sa demande. Le même principe est encore appliqué au cas suivant: si 2 bœufs tam dont l’un est petit et l’autre grand, blessent 2 autres bœufs, dont l’un est également petit et l’autre grand, le demandeur dit: ''le grand a blessé le grand, et le petit a blessé le petit'' (il y aura donc de quoi payer la moitié du dommage du grand et la moitié de celui du petit); mais le défendeur dit: ''au contraire, le grand a blessé le petit, et le petit a blessé le grand'' (il n’est donc pas obligé de payer toute la moitié du dommage du grand bœuf blessé, si elle dépasse la valeur du petit qui a fait la blessure). Enfin si l’un des bœufs qui ont blessé les autres, était tam et l’autre muad, le demandeur dit: ''le muad a blessé le grand (il réclame donc pour le grand le dommage entier), et le tam a blessé le petit''; mais le défendeur dit: ''au contraire, le tam a blessé le grand, et le muad a fait du mal au petit''; le demandeur doit alors prouver le bien fondé de sa réclamation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בסלע לקה. מתחכך היה בסלע ולקה:
היו שנים רודפין אחר אחד. שני שוורים של שני בני אדם רודפין אחר שור של איש אחד:
שניהם פטורין. דתרווייהו מדחו ליה:
של איש אחד שניהם חייבין. בשניהם תמין עסקינן ואין התם משלם אלא מגופו וכי איתנהו לתרווייהו קמן משתלם הניזק חצי נזקו מבין שני השוורים אבל לתנהו לתרווייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:
גדול הזיק. ויש בגופו שוה ח''נ:
קטן הזיק. והקטן תקח ומותר תפסיד:
קטן הזיק את הגדול. ואפילו ח''נ של הגדול מרובה לא תקח אלא קטן שלי וחצי נזקו של קטן שלך תקח מן הגדול:
משנה: יֵשׁ חַייָב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּחַייָב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּייֵשׁ פָּטוּר הוּא שֶׁבִּייֵשׁ חַייָב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּימָּה אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ פָּטוּר 17a וְהוּא שֶׁסִּימָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ חַייָב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ חַייָב וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַׁבָּת חַייָב וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַׁבָּת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁנִּידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ.
Traduction
Parfois on est condamné pour une action faite par son bœuf, qui n’entraînerait pas de paiement si on l’avait faite soi-même; d’autres fois on est condamné pour une action faite par soi-même, qui n’entraînerait pas de paiement, si elle était faite par son bœuf; p. ex. si un bœuf fait une action qui cause une honte à quelqu’un, son propriétaire n’est pas obligé de payer pour la honte; mais s’il fait l’action lui-même, il est condamné au paiement. Si le bœuf a blessé l’esclave en lui faisant perdre un œil ou une dent, l’esclave n’est pas affranchi. Si son bœuf a fait une plaie à son père ou à sa mère, le maître est condamné à payer le dommage; mais si celui-ci le fait lui-même, il ne paie pas le dommage (109)Un tel fils est condamné à mort, sans autre pénalité.. Si son bœuf incendie un tas de blé le jour du Shabat (110)V. (Shabat 2, 2)., il faut payer; mais si le maître le fait, il ne paie pas, car il est condamné à mort pour avoir violé le Shabat.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יש חייב וכו'. שורו שבייש פטור. דכתיב איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:
שורו שסימה וכו'. ואין העבד יוצא בן חורין על ידו:
והוא שסימה וכו' חייב. דכתיב לחפשי ישלחנו:
שורו שחבל וכו' חייב בתשלומי נזק והוא שחבל וכו' פטור מתשלומין שאין אדם מת ומשלם:
הגדיש בשבת חייב. וח''נ הוא דמיחייב דמשונה הוא:
מפני שנידון בנפשו. ואפילו היה שוגג מפני שנידון בנפשו אם היה מזיד וחייבי מיתות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:
הלכה: יֵשׁ חַייָב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ כול'. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הָדֵין עֲמָדַת בֵּית דִּין מַהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. שְׁנַיִם שֶׁזָּֽרְקוּ שְׁתֵּי צְרוֹרוֹת וְשִׁיבְּרוּ שְׁתֵּי כַדִּים אַחַת שֶׁלְּיַיִן וְאַחַת שֶׁלְּשֶׁמֶן. זֶה אוֹמֵר. שֶׁלְּיַיִן שָׁבַרְתִּי. וְזֶה אוֹמֵר. שֶׁלְּיַיִן שָׁבַרְתִּי. שְׁנֵיהֶן מְשַׁלְּמִין שֶׁלְּיַיִן. אַחַת רֵיקָנִית וְאַחַת מְלֵיאָה. זֶה אוֹמֵר. רֵיקָנִית שָׁבַרְתִּי. וְזֶה אוֹמֵר. רֵיקָנִית שָׁבַרְתִּי. שְׁנֵיהֶן מְשַׁלְּמִין אֶת הָרֵיקָנִית. שִׁבְּרוּ חָבִית אַחַת. זֶה אוֹמֵר. אַתֶּה שָׁבַרְתָּהּ. וְזֶה אוֹמֵר. אַתֶּה שָׁבַרְתָּהּ. שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.
Traduction
R. Judan demanda: comment reconnaît-on le point de dommage admis par l’adversaire? On peut le savoir à l’aide de ce qui est dit (112)Tossefta, ch. 3.: Deux hommes ayant jeté 2 cailloux ont brisé 2 barils, dont l’un contient du vin, l’autre de l’huile; comme chacun prétend avoir brisé le baril de vin (moins cher), ils devront payer chacun la moitié de ce baril; de même, si l’un des barils était vide, l’autre plein, et chacun prétend avoir brisé le baril vide, ils devront payer ensemble le baril vide; si enfin ils n’ont brisé qu’un tonneau, et que chacun rejette sur son compagnon, ils seront dispensés, faut de preuve (en somme, ils ne paient que le minimum de l’aveu).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדין עמדת בית דין מהו. זה עמידה בדין שלהם שזה אומר גדול הזיק וזה אומר לא כי אלא קטן הזיק מהו הדין מי אמרינן דעכ''פ הקטן שהודה לו צריך לשלם א''ד דהוי כמי שטענו בחטין והודה לו בשעורים דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ופטור אף מדמי שעורין וה''נ אפילו תם או קטן שהודה לו אין לו:
נישמעינה מן הדא. ברייתא בתוספתא סוף פ''ג:
ואחת של שמן. והוא יוקר מן היין ותובע לשניהם וזה אומר של יין וכו' משלמין של יין מבין שניהם שכל א' הודה על היין וזה משלם החצי וזה החצי וכן אחת ריקנית וכו':
שניהם פטורין. דכל חד מדחי ליה. שמעינן מיהת דאם הודו משלמין עכ''פ הפחות שבשניהם וה''נ במתני' כן:
הדרן עלך המניח את הכד
הלכה: שְׁנֵי שְׁוָורִין תַּמִּים כול'. בֵּן פְּדָייָא אָמַר. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וְהָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַּבְעִיר אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לָאֶפֶר. וְהָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה אֵין חַייָב עַד שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לַדָּם. וְהָתַנִּינָן. שׁוֹרוֹ. שׁוֹרוֹ צָרִיךְ אֶת הָאֶפֶר.
Traduction
Ben-Padieh dit (111)V. (Shabat 2, 5).: tous ceux qui abîment (sans profiter du dégât) sont acquittés, sauf celui qui incendie ou blesse. R. Yohanan ajoute: même l’incendiaire n’est condamné au paiement que s’il utilise la cendre, et de même celui qui blesse n’est coupable que s’il veut utiliser le sang versé (p. ex. pour son chien). Mais n’a-t-on pas enseigné que, pour le bœuf qui a brûlé un champ de blé, on est condamné à payer? (N’est-ce pas opposé à R. Yohanan, qui exige qu’il y ait eu profit)? Même pour le bœuf, il peut arriver d’utiliser la cendre (de s’y rouler).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כאן שייך להא בן פדייה הכתוב בספרי הדפוס לעיל:
חוץ מן המבעיר ועושה חבורה. דמקלקל בהבערה ובחבורה חייב:
עד שיהא צריך לאפר. דבעינן תיקון קצת וכן בחבורה שיהא צריך לדם וליתן לפני כלבו:
והתנינן שורו. שהדליק את הגדיש בשבת חייב ולר' יוחנן פריך דהא לדידיה ע''כ דמוקי למתני' בצריך לאפר דאל''ה ליכא חיוב מיתה ומאי מפני שהוא מתחייב בנפשו דקתני ופריך והתנינן שורו וגבי שורו לא שייך צריך לאפר וא''כ הוא נמי דומיא דשורו מיירי ואפ''ה שייכא חיוב מיתה גבי דידיה וקשיא לר' יוחנן ומשני שורו צריך את האפר בשורו נמי משכחת לה שהוא צריך לזה ועושה במתכוין להבעיר את הגדיש להיות מתגלגל עצמו בתוך האפר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source